(function(i,s,o,g,r,a,m){i['GoogleAnalyticsObject']=r;i[r]=i[r]||function(){ (i[r].q=i[r].q||[]).push(arguments)},i[r].l=1*new Date();a=s.createElement(o), m=s.getElementsByTagName(o)[0];a.async=1;a.src=g;m.parentNode.insertBefore(a,m) })(window,document,'script','//www.google-analytics.com/analytics.js','ga'); ga('create', 'UA-64152864-1', 'auto'); ga('send', 'pageview');
דורון ברסלבסקי – פסיכולוג, מטפל קוגניטיבי התנהגותי CBT

התמודדת עם חרדות ופחדים – המקרה של שרית

בימים טרופים אלו בהם אנו חוששים ללכת ברחוב, ומתמלאים בפחדים וחששים מוצדקים, בחרתי לשתף בסיפור הצלחה של התמודדות עם פחד גדול.

שרית (שם בדוי) הגיע אלי לטיפול בפוביה ספציפית – פוביית מעליות. שרית הנה אשת קריירה ומשפחה, נשואה ואם לילדים. שרית הגיעה אלי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי על רקע חוסר יכולת שלה להשתמש במעליות ועל רקע הימנעות שלה מנהיגה בינעירונית. היא ומשפחתה עברו לגור לא מכבר בבניין מגורים בקומה 16 ולמרות שקיוותה שתתגבר על הפחד ממעליות, הדבר לא עלה בידה…..

במסגרת האינטייק של טיפול ה CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), נתתי לשרית למלא שאלון כללי ושאלון חרדות. בשאלון ובמפגשי ההכרות עלתה תמונה של אישה חרדה מאוד, אשר פוביות המעליות והפחד מנסיעה בינעירונית הנם רק חלק מהחרדות העוטפות אותה וצובעות את עולמה בשחור. דפוס ההתנהגות העיקרי של שרית היה המנעות ובריחה מכל דבר המאיים עליה לפי תפיסתה. דפוס המנעות זה הגביל אותה מאוד וגרם לה לסבל רב, פגיעה באיכות החיים השוטפת ולדימוי עצמי נמוך מאוד והאשמה עצמית חזקה.

לפני כ 10 שנים שרית נתקעה לבד פעם אחת במעלית ומאז פיתחה פחד גדול מאוד ממעליות ולא הייתה מסוגלת להשתמש בהן. התופעה המוזרה והמעניינת הייתה שפובית המעליות התקיימה רק אם הייתה אמורה להיות לבד במעלית, אולם בנוכחות של אדם אחר במעלית, אפילו נער או ילד גדול, שרית לא פחדה להשתמש במעלית. הדבר היה תמוה ולא מובן גם על ידה.

במסגרת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי טיפלנו בפוביה משני כיוונים: 1. בחינת אופן הפרשנות והחשיבה של שרית – אופן ההמשגה הקוגניטיבית דרכה היא רואה את העולם. 2. תרגילים התנהגותיים בכדי להתעמת עם החששות שלה. התרגילים כללו חשיפה בדמיון in vitro וחשיפה בפועל in vivo למעליות.

בטיפול היו שתי נקודות פריצה משמעותיות. הראשונה הייתה הנכונות של שרית להתנסות בנסיעת עבודה בין עירונית קצרה יחסית ממנה התכוונה "להבריז". עשיתי עימה הכנה לנסיעה כולל פתיחת google maps ובחינת הדרך הקצרה והטובה ביותר מבחינתה. דנו בהשלכות של הנסיעה ו"מה יכול לקרות" לה. שרית עשתה הכנות לנסיעה על ידי נסיעת הדרך בערב ובשני חלקים נפרדים. לבסוף עשתה את הנסיעה המלאה ביום לפגישה אצל הלקוח. סיפור הצלחה קטן / גדול זה יצר אצלה את תחושת המסוגלת העצמית והאמונה ביכולתה. שרית הייתה מאושרת. בפגישה ניתחה מה קרה בפועל ומה המחשבות שלה לאחר האירוע. מאז החלה שרית לנסוע נסיעות בין עירוניות.

נקודת הפריצה המשמעותית השנייה הייתה גילוי משמעותי מילדותה של שרית. במהלך הטיפול הסתבר שהדימוי של בית נורמטיבי ו"ילדות מאושרת" אותו הציגה בתחילה, לא היה מדוייק בלשון המעטה… שרית חיה בסביבה של אי ודאות והתנהגות לא צפויה ואף אלימה של אביה בבית ושל אמא חרדתית מאוד. בשלב מסויים העיזה שרית לספר לי שאביה נהג לצעוק עליה ולנעול אותה כעונש, בשרותים הקטנים כאשר היו לבד בבית, לפרקי זמן של עד שעה! לא עזרו כל תחינותיה, צעקותיה, המכות על הדלת והקירות, אביה לא פתח את השירותים עד שהחליט שהגיע הזמן.

בשלב זה הבנו שרית ואני, שהמעלית סימלה עבור שרית את חדר השרותים! מבחינת הגודל והחשש להתקע לבד! לכן לא הייתה לה בעיה לנסוע ביחד עם עוד מישהו אבל לבד לא הייתה מוכנה ומסוגלת בכלל!

הגילוי היה מדהים אבל גם מפחיד ומשתק מבחינת שרית והיא נכנסה למספר ימי דכאון קשה. אולם… לאחר מספר ימים ושבוע בו נפגשנו 4 פעמים… שרית החלה להרגע והחלה לנסוע במעלית לבד! בהתחלה בתרגול הדמיון המודרך, לאחר מכן בפועל במעלית בביתה ולאחר מכן במעליות אחרות! שרית פרחה והייתה מאושרת עד הגג (אליו גם יכלה להגיע בפועל…). תחושות המסוגלות, הנצחון, ההצלחה, היכולת העצמית שלה, נסקו לשמים.

היום שרית נוסעת באופן חופשי לבד במעליות ועושה נסיעות בינעירוניות ומתכוננת לטפל בפוביות האחרות.

בתקופה מתוחה זו של פיגועים, שרית חוששת לצאת מהבית אבל מתגברת ועושה זאת ואומרת שאילולי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי CBT, לא הייתה יכולה לצאת מהבית.

שרית – יישר כוח על האומץ, ההתמדה וההשגים!

פוביית מעליות ספציפית